דוק שירותי מטבע פיננסים בע”מ נ’ גבאי

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שיק מס’ 10080 על סך 430,000 ₪ מיום 21/12/09 (להלן: “השיק“).

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק בצירוף תצהיר שהפך לכתב ההגנה בתיק. הנתבע הצהיר כי אינו מכיר את התובעת וכי מעולם לא נתן שיק לתובעת או למר ניב בורסוק ששמותיהם מופיעים על השיק. כמו כן הצהיר הנתבע כי מעולם לא נתן שיק בסכום האמור, וכי החתימה וכתב היד על השיק זויפו, ככל הנראה על ידי מר ניב בורסוק. לטענתו של הנתבע בתצהירו, מדובר בשיק מתוך סדרה של שיקים שנגנבו מביתו ושנעשה בהם שימוש ללא הסכמתו, ככל הנראה על ידי מר בורסוק שהיה בעבר חברו. לתמיכה בטענה זו צירף הנתבע לתצהירו אישור על הגשת תלונה במשטרה בדבר גניבת שיקים.

בתום הדיון בהתנגדות לביצוע השיק קבע כב’ הרשם ביטון כי טענתו היחידה של הנתבע שלפיה השיק מזויף אינה מפורטת דיה אלא באופן כללי למדי, כך שהגנתו דחוקה, אך קבע שהוא מוצא לנכון לתת לנתבע רשות להתגונן כדי לתת לו את יומו בבית המשפט. בעקבות החלטה זו הועבר התיק אל הח”מ והצדדים התבקשו להגיש תצהירי עדות ראשית.

מר יוסי אמודאי, מנהל התובעת, ערך תצהיר עדות ראשית מטעמה. לפי תצהירו של מר אמודאי, מעיון בדפי החשבון שהמציא הנתבע עולה כי הועברו לחשבונו מספר פעמים כספים ממר ניב בורסוק בסכומים ניכרים – דבר אשר מביא למסקנה ברורה כי חשבונו של הנתבע שימש את מר בורסוק לעסקים שניהל בידיעתו ובאישורו של הנתבע. משכך נטען כי גם השיק בענייננו הועבר בידיעתו ובאישורו של הנתבע, ולכן יש לחייב את הנתבע לשלם בגין השיק גם אם חתימתו אינה מתנוססת עליו (כשהתובעת סבורה ותוכיח כי מדובר בחתימתו של הנתבע).

מר אמודאי הפנה לחוות דעת של מומחה מטעם התובעת אשר צורפה לתצהירו – חוות דעתו של מר סיוון זמיר שקבע כי הוא סבור בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר כי החתימה על השיק נחתמה על ידי אותו אדם החתום על המסמכים האחרים אשר הועברו לידי המומחה ונושאים את חתימתו המאומתת והלא מוכחשת של הנתבע.

עוד הוצהר כי מעיון במסמכים שהמציא הנתבע עולה שהחתימה על השיק והחתימה של הנתבע בחשבונו בבנק היא אותה חתימה – שמו הפרטי של הנתבע עם קו תחתון, ורק משהוגשה ההתנגדות ולאחריה חתם לפתע הנתבע את שמו הפרטי ללא קו תחתון.

בתחילת דיון ההוכחות הודיע ב”כ התובעת כי הוסכם לוותר על חקירת המומחה, וב”כ הנתבע הודיע כי התצהיר שצורף לכתב ההתנגדות ישמש גם כתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

במהלך הדיון נחקרו המצהירים הנ”ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

מחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מר סיון זמיר, עולה כי קיבל לידיו חמישה מסמכים להשוואה הנושאים את חתימתו המאומתת והלא מוכחשת של הנתבע וקבע כי הוא סבור בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר שהחתימה על השיק נחתמה על ידי אותו אדם החתום על המסמכים הנוספים הנ”ל.

ב”כ הנתבע בחר לוותר על חקירה נגדית של המומחה, מר זמיר, אך טען בסיכומיו כי יש לפסול את חוות דעתו, והפנה בעניין זה לפסק דין שניתן בת”ט 2514-07-07 אברהם רפאלי נ’ צבי חבל שבו התייחס בית המשפט להכשרתו של מר זמיר. באותו עניין קבע בית המשפט כי משלא הוצגו בפניו אסמכתאות כנדרש בנוגע להסמכתו של מר זמיר לעסוק בתחום של השוואת כתבי יד, יש לבחון את חוות דעתו בזהירות יתרה, ובהמשך קבע בית המשפט כי אף שאינו מטיל דופי במומחיותו של מר זמיר, אין לבסס את ההכרעה שם על חוות דעתו.

ואולם, אין די בקביעות בפסק הדין הנ”ל כדי לפסול את חוות דעת המומחה, מר זמיר, בתיק שבפנינו. עיון בפסק הדין מעלה כי באותו מקרה לא קיבל מר זמיר דוגמאות חתימה במקור אשר נערכו במועדים הקודמים למועד החתימה שבמחלוקת, ואף לא צירף את כל המסמכים שבדק לחוות דעתו. לעומת זאת, בחוות הדעת שניתנה בענייננו ציין מר זמיר כי בדק בין היתר ארבעה מסמכים מקוריים שעליהם חתם הנתבע לפני מועד החתימה שבמחלוקת וצירף את אותם מסמכים לחוות הדעת. כן ציין מר זמיר בחוות הדעת בענייננו כי מצא התאמה רבה בין החתימות בעשר תכונות כתיבה ייחודיות, וביניהן אחידות עוצמת החריטה על הנייר – תכונה שאפשר לבחון רק באמצעות בדיקה של מסמכי מקור.

לפיכך, ומשבחר הנתבע לוותר על חקירת המומחה, לא עלה בידיו להוכיח כי נפל פגם כלשהו בהשוואת החתימות שביצע מר זמיר ובמסקנה שהגיע אליה במקרה דנן.

זאת ועוד, כפי שאוזכר גם בפסק הדין שניתן בבת”ט 2514-07-07 הנ”ל, תוך הפניה לפסק הדין שניתן בע”א 5293/90 בנק הפועלים בע”מ נ’ שאול רחמים, פ”ד מז(3) 240, בעמ’ 262, פסקה 16, אין חובה גורפת של בית המשפט להיזקק לעדותו של מומחה להשוואת כתבי יד, והוא רשאי להשוות בין החתימות בעצמו. בענייננו, מעיון בחתימה המופיעה על גבי השיק והשוואתה לחתימות המופיעות בדוגמאות החתימה של הנתבע עולה כי קיים דמיון רב מאוד בין החתימות.

גם הנתבע עצמו לא היה בטוח אם חתימתו זויפה. ראו לעניין זה עדותו בעמ’ 6 ש’ 19-18:

“ש. החתימה שלך.

ת. את האמת אני אומר אולי זה זויף. את החתימה שלי לא בעיה לזייף אותה“.(ההדגשה של הח”מ)

הנתבע אף לא הציג כל הסבר מתקבל על הדעת לכך שלפני מועד הגשת השיק לביצוע נהג לחתום על מסמכים בדרך מסוימת שזהה לצורת החתימה המופיעה על השיק, ואילו על התצהיר המצורף לכתב ההתנגדות חתם בדרך אחרת (ראו עמ’ 7 ש’ 11-9), ויש בכך כדי להעלות חשד כי הנתבע ניסה לשנות את חתימתו כדי לתמוך בטענת הזיוף.